לא צריך לדעת לצייר כדי להרגיש

אנשים רבים שמגיעים לטיפול באמנות אומרים בתחילת הדרך:

"אני לא יודע לצייר", או "אין לי כישרון באמנות".

אבל האמת היא שטיפול באמנות בכלל לא דורש ידע או יכולת אמנותית.

האמנות בטיפול אינה מטרה, אלא אמצעי.

היא יכולה להיות גשר, שפה, דרך להיפגש עם רגשות, מחשבות וזיכרונות גם כאלה שקשה לבטא במילים.

אבל היא לא תמיד חייבת להיות שם.

בטיפול באמנות, המרכז הוא הקשר בין המטפל למטופל הקשבה, סקרנות, ביטחון, והיכולת להיות יחד בתוך חוויה.

לפעמים נבחר לצייר, לפסל או לצלם;

ולפעמים נשב וננהל שיחה פתוחה, נשחק, או פשוט נשהה ברגע.

החומרים עצמם צבעים, חימר, דפים, חול או חומרים רכים, כולים לשמש גם כאמצעי לוויסות חושי ורגשי.

לא חייב להיווצר מהם תוצר “יפה” או “מוצלח”; עצם המגע, התנועה והחופש ליצור מאפשרים רגיעה וחיבור לעצמי.

הטיפול באמנות מזמין אותנו להיות מי שאנחנו בלי שיפוט, בלי צורך להוכיח או לדעת.

לפעמים, דווקא כשאין ציפייה ליצור משהו "אמנותי", נפתחת הדרך למפגש האמיתי עם הרגש, עם הדמיון, ועם האפשרות לריפוי.